חוק מיום 20 לינואר שנת 1920 על אזרחותה של מדינת פולין
(רשומות מיום 31 לינואר שנת 1920)
סעיף 1. אזרח פולין לא יכול להיות בו זמנית אזרחה של מדינה אחרת.
[פרוש הסעיף הזה השתנה לאורך השנים. אזרחות כפולה לא היתה מוכרת בשנות 1920, ואזרח פולני שנוטרל במדינה אחרת איבד את האזרחות הפולנית שלו (עם יוצא דופן אחר שמתואר בסעיף 11). כיום זה אומר שאזרח פולני נראה בעיני הממשל הפולני רק כאזרח פולני ולא אחר, ללא יחס אל כל אזרחות אחרת שיש או אין בידו. במילים אחרות: כיום אזרחות כפולה מקובלת על פי החוק הפולני.]
סעיף 2. ביום פרסומו של חוק זה, לכל אדם, ללא קשר למינו, גילו, דתו ולאומו, זכות לאזרחות הפולנית, במידה והוא:
1. השתקע בשטחה של מדינת פולין, ובלבד שאינו זכאי לאזרחותה של מדינה אחרת. אדם יחשב ככזה שהשתקע בשטחה של מדינת פולין במובנו של חוק זה, אם:
א. הוא רשום או זכאי להירשם בספרי התושבים הקבועים של ממלכת פולין לשעבר.
ב. הוא זכאי להירשם כחבר באחת הקהילות בשטח מדינת פולין, אשר מקודם היווה חלק מרכיב של מדינת אוסטריה או הונגריה.
ג. היה כבר לפני 1 לינואר 1908 מכח אזרחותו הגרמנית לתושב קבע בשטח מדינת פולין, אשר מקודם היווה חלק מרכיב של מדינת פרוסיה.
ד. היה רשום במועצה עירונית או כפרית או באחת היחידות האדמיניסטרטיביות בשטחי הקיסרות הרוסית לשעבר, אשר מרכיבים את מדינת פולין.
2. נולד בשטח מדינת פולין, ובלבד שאינו זכאי לאזרחותה של מדינה אחרת.
3. וגם כזה אשר מכח הסכמים בינלאומיים זכאי לאזרחות הפולנית.
סעיף 2א'. בנוסף, לאזרחות הפולנית זכאי אדם, אשר הנו תושב וחבר קהילה באחת הקהילות בתחום הריבונות המחודשת על שלונסק צ'שינסקי, אשר מקודם היווה מרכיב של הרפובליקה הצ'כית, בתנאי כי אותו אדם (או אביו, ואצל ילד שלא מנישואין – אמו) נהנה מזכות זו ברציפות החל מיום 1 לנובמבר שנת 1918, ובלבד שהזכות הזו לא נרכשה מכח שירות במשרה ציבורית; התנאי של תושבות אינו חל על בני מוצא פולני.
סעיף 3. אזרחי מדינות אחרות ממוצא פולני וצאצאיהם יוכרו כאזרחי מדינת פולין, אם לאחר חזרתם למדינת פולין במנהל האוכלוסין של מקום מגוריהם יגישו ראיות למוצאם הפולני יחד עם הצהרה על רצונם להיות אזרחים פולנים ועל ויתורם על אזרחותה של מדינה אחרת.
בני מוצא פולני, שנמנו על תושבי תחום הריבונות המחודשת על שלונסק צ'שינסקי ביום 1 לאוקטובר 1938, יהא מעמדם שווה לאלה, אשר חזרו למדינת פולין.
סעיף 4. האזרחות הפולנית נקנית עם:
1. לידה
2. לגליזציה, הכרה או אימוץ
3. נישואין
4. הענקה
5. קבלת משרה ציבורית או גיוס לשירות צבאי במדינת פולין, אלא אם הותנה אחרת
סעיף 5. עם הלידה לילדים שנולדו מנישואין נקנית אזרחות של אביהם, ולילדים שנולדו שלא מנישואין – אזרחות אמם. ילדים שהוריהם לא ידועים, אשר נולדו או נמצאו בשטח מדינת פולין, יחשבו לאזרחים פולניים כל עוד לא תוכח אזרחותם האחרת.
[סעיף זה חשוב מאוד בתיקים רבים. הוכחת נישואים על ידי תעודת נישואים היא מכריעה כדי לקבוע זכאות מינואר 19, 1951. אם תעודת נישואים לא קיימת, אז יש צורך להוכיח שהאבא הכיר בבנו תוך שנה מיום היוולדותו, מה שלעתים קרובות מסובך בעקבות הבדלים בסיסיים בחקיקה של פולין ושל מדינות אחרות.]
סעיף 6. עם לגליזציה, הכרה או אימוץ, ילד אשר מתחת לגיל 18, רוכש אזרחות של אביו או אמו או של אדם אחר המכיר או המאמץ.
סעיף 7. זרה הנישאת לאזרח פולני רוכשת אזרחות פולנית עם נישואיה.
סעיף 8. הענקת האזרחות הפולנית יכולה לקרות לבקשת האדם החפץ בה, בתנאי כי יוכיח, כי:
1. ניהל אורח חיים מופתי
2. מזה 10 שנים שוהה בגבולות מדינת פולין
3. הנו בעל אמצעי מחייה או השתכרות עבור עצמו ומשפחתו
4. שולט בשפה הפולנית
סעיף 9. במקרים היוצאים מן הכלל, המצדיקים שיקול מיוחד, ניתן להעניק אזרחות פולנית לאדם שאינו עונה על התנאי זה או אחר מתוך התנאים האמורים בסעיף 8, ובפרט בשטח הקיסרות הרוסית, המרכיב את מדינת פולין. ואמנם בשום פנים ואופן לא תוענק אזרחות פולנית לאדם שהורשע ע"י בית משפט בפולין בעבירה הגורמת להגבלה בזכויות כל עוד ההגבלה בתוקף, וכן לאדם שנמצא במצב של פשיטת רגל.
סעיף 10. אזרחית פולין, אשר בגלל נישואיה לזר איבדה את אזרחותה הפולנית, תרכוש אותה מחדש, אם לאחר תום הנישואין והשתקעות בפולין תגיש הצהרה במנהל האוכלוסין של מקום מגוריה.
סעיף 11. אובדן האזרחות הפולנית יקרה עם:
1. רכישת אזרחותה של מדינה אחרת
2. קבלת משרה ציבורית או התגייסות לשירות צבאי במדינה זרה ללא אישורו של ראש מחוז מוסמך (נציב הממשלה של עיר הבירה ורשה), שינתן במקרים של כוונה להתגייס לשירות צבאי במדינה זרה, בתיאום עם מפקד מחוז קורפוס מוסמך
המחויבים בשירות צבאי פעיל יכולים לרכוש אזרחות זרה רק לאחר קבלת שחרור מחובת השירות הכללית כדין, אחרת כלפי מדינת פולין לא יחדלו מלהיחשב לאזרחים פולנים.
[זה מכונה כ'פרדוקס צבאי'. הסעיף הזה הוא החשוב ביותר בתיקים רבים, במיוחד מ 1920-1951, השנים שבהן אישרו חוקית אזרחות פולנית על פי מוצא. כמו שסעיף 1 מציין בבירור, אדם אינו יכול להיות אזרח כפול, אך אזרחים פולנים שגויסו לשירות צבאי בפולין (גברים בין הגילאים 18-50) לא איבדו את אזרחותם הפולנית לאחר שהיגרו ונוטרלו במדינה אחרת אם הם לא היו משוחררים סופית מהשירות הצבאי הפולין. בפועל, זה כמעט אף פעם לא קרה. אלמלא לסעיף הזה בחוק האזרחות הפולני של 1920, 90% מהצאצאים הפולנים לא היו זכאים לאזרחות היום. (נ.ב. גברים שהיו מעל בני 50 איבדו את אזרחותם הפולנית אם הם נוטרלו במדינה זרה, וכך גם ילדיהם).]
סעיף 12. בענייני הענקת האזרחות הפולנית מכריע שר הפנים, לאחר קבלת תזכיר הקהילה, אשר בתוכה גר המבקש, וכן עמדת רשויות המנהל הכללי.
סעיף 13.הענקתה ואבדנה של האזרחות הפולנית, אלא אם נקבע אחרת בכתב הענקה או האבדן, משתרעים על אשת הרוכש או המאבד אזרחות פולנית וכן על ילדיו שמתחת לגיל 18.
[זה אומר שעד ל-19 לינואר 1951 משפחה ירשה את האזרחות של האבא והבעל. אם הבעל או האבא איבד את אזרחותו, האשה והילדים אבדו את אזרחותם אף הם.]
סעיף 14. חוק זה נכנס לתוקף ביום פרסומו.
סעיף 15. על ביצועו של חוק זה ועל מתן הוראות הביצוע הנדרשות, ובפרט לצורך קביעתה של סמכות הרשויות, שלא הוסדרה בחוק זה, צורת המסמכים וסדרי הדין, מופקד שר הפנים.
Some remarks on this issue are as follows:
The previous act laid down that no Polish citizen could concurrently be a citizen of another country. New provisions reversed this rule: a Polish citizen may hold at the same time Polish citizenship and citizenship of another country, but such person has the same rights and obligations in respect to the Republic of Poland as the person who has only Polish citizenship. Moreover, a Polish citizen cannot rely with a legal effect vis-à-vis the authorities of the Republic of Poland on a simultaneously held citizenship of another country and on the rights and obligations resulting thereof.
As for acquiring Polish citizenship this new act continues the ius sanguinis principle: a child acquires Polish citizenship by birth to parents, at least one of whom is a holder of Polish citizenship. The new law supplemented the right of the soil with some new elements: a child acquires Polish citizenship by virtue of law, if he/she was born or found in the territory of the Republic of Poland, and both parents are unknown, or they have no citizenship.
The new act provides for a broad spectrum of ways of acquiring Polish citizenship by way of an administrative act. As in the previous act Polish citizenship is granted by the President of the Republic of Poland. Granting Polish citizenship takes place at the request of a foreigner. The application for granting Polish citizenship shall be submitted to the President via a Head of Province (Wojewoda) or Polish Consul.
The new act widely provides for acquiring Polish citizenship by recognition as a Polish citizen. The previous act laid down that only a person holding unspecified citizenship or no citizenship may be recognized as a Polish citizen, if such person resides continuously in Poland for at least 5 years pursuant to an establishment permit, an EC residence permit for a long-term resident, or a permanent residence permit, whereas the new act implements a broad array of ways of recognizing citizenship: residing in the territory of the Republic of Poland for minimum and continuous periods, having a stable and regular income, a legal title to the occupied living premises, a refugee status, confirmed knowledge the Polish language etc. An administrative authority that proceeds applications for recognition as a Polish citizen is a head of province.
A completely new institution of acquiring Polish citizenship that was previously unknown to Polish law is the restoration of citizenship. This is addressed to those persons who lost their citizenship, e.g. by entering military service in a foreign country or by accepting a public office in a foreign country. The new act provides that the foreigners who in the past had Polish citizenship, but lost them before 1 January 1999, can apply for the restoration of Polish citizenship. It is vital that the acquisition of Polish citizenship shall happen on the day in which the decision on restoring Polish citizenship has become final. This means that the applicant’s children shall also acquire citizenship, but only when they were minor on the day of its granting. It is also noteworthy that prior to the restoration of citizenship, an administrative authority proceeding the application is obliged to state that the applicant lost citizenship. In practice, this disqualifies any proceedings for confirming Polish citizenship in the future. Particular attention should be drawn to this fact as in some cases (probably in most cases) it is much better for the applicant to obtain an administrative authority’s decision on confirmation of Polish citizenship as, in this case, the applicant’s family acquires Polish citizenship by virtue of law.
A foreigner shall submit an application for restoration of Polish citizenship together with all documents to the competent minister for internal affairs. A foreigner residing outside the Polish territory shall submit an application for restoration of Polish citizenship via the consul competent as for the foreigner’s place of residence or his/her agent in Poland. Polish citizenship is restored by the competent minister for internal affairs by decision. The new act also amends procedures for confirmation or loss of Polish citizenship. The relevant application is filed by the person concerned, but proceedings may be initiated ex-officio (this issue aroused much controversy in the previous act). A very important novum – unfortunately, not positive – is the obligation to prove the applicant’s parents’ and grandparents’ personal data. In practice, this considerably obstructs proceedings as it requires the foreigner to conduct extremely time-consuming and painstaking searches for documents and to restore them.
As a conclusion, the act implemented a seemingly very attractive way of acquiring citizenship by its restoration. However, a great weakness of this way is to prevent the applicant’s family from acquiring citizenship in the future. This is a significant inconvenience, having regard in particular to the fact that persons who virtually choose this way would be much more interested in confirming citizenship (this way does not restrict the way of acquiring citizenship by children – even adult ones). Pursuant to the applicable law this way of confirming citizenship itself is an incomparably tougher process, but it does not lose its most essential features and advantages.